שיתוק מוחין מתאר קבוצת ליקויים בהתפתחות התנועה והיציבה, הגורמים למגבלות בפעילות, כתוצאה מהפרעה לא פרוגרסיבית שהתרחשה במוח הילוד או התינוק. לליקויים המוטוריים בשיתוק מוחי, נלווים לרוב התקפים אפילפטים והפרעות חושיות, קוגניטיביות, תקשורתיות, תפיסתיות או התנהגותיות.
ממוצע הלוקים בהפרעה זו הוא 3.5 מתוך 1000 לידות בממוצע ורמת התפוצה הגבוהה ביותר היא בקרב תינוקות זכרים.
סיווג של שיתוק מוחין
שיתוק מוחין מוגדר עפ"י מספר אופנים:
1. הפיזור הטופוגרפי של הליקוי והגפיים המעורבות (מספר הגפיים הפגועים)
2. הגדרת הטונוס השרירי (נוקשה, משתנה, חוסר קורדינציה ודיוק)
3. מצב מוטורי תפקודי- סיווג התיפקוד המוטורי על בסיס היכולת התיפקודית והתאמת טכנולוגיה מסייעת ואמצעי ניידות.
בהתאמה והנגשת טכנולוגיות, הגדרת מטרה ברורה תאפשר לאתר את הפתרון בהתאם ליכולות בהווה.
התאמת הטכנולוגיה ליכולות ולרצון, תאפשר שיפור באיכות חיים והשתתפות. תמיד מומלץ להתנסות לאורך תקופה (10 ימים מינימום) על מנת לוודא שההנגשה מוצלחת. פתרונות יכולים להיות מתגים בגדלים שונים, תחליפי עכבר ומחשבי תקשורת בהנגשות לטכנולוגיות גבוהות דוגמת מערכות מניקוד מבט.
דוגמאות לטכנולוגיות מסייעות: